<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן פ"ג</h1>
<h2>דף יט:</h2>
בעא מיניה אביי מרבה קברו ברגל עולה לו למנין ל' או אין עולה לו, למנין שבעה לא קא מיבעיא לי דלא נהגא מצות ז' ברגל, כי קא מיבעי למנין ל'. מי אמרינן כיון דקא נהגא מצות ל' ברגל דבלא"ה אסור לספר ולכבס ברגל, רגל עולה מן המנין או דילמא אין ל' קודמין את הז' אמר לו אין עולה לו, איתיביה הקובר מתו ב' ימים קודם הרגל מונה ה' ימים אחר הרגל, פירוש להשלמת ז' שאין רגל עולה לו למנין שבעה כדקתני מתניתין (מו"ק י"ט א') הרגלים מפסיקין ואינן עולין, ובאותן ימי השלמה מלאכתו נעשית ע"י אחרים, פירוש מפני שהם תשלומין בעלמא וכבר עברו ז' ימים מיום קבורה או מיום שמועה אינן חמורין כשאר אבלות, ואין רבים מתעסקים בו פירוש שאינן מראים לו פנים לא בשורה ולא ברחבה שכבר נתעסקו בו ברגל כדתנן במתניתין (מו"ק כ"ז א'), אבל עומדים בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים, כלומר פוטרים את הרבים לעשות כל זה אחר המועד הואיל ועשו עמו במועד, ורגל עולה לו מאי לאו אסיפא דברייתא דקתני קברו ג' ימים בסוף הרגל, אלמא קברו ברגל רגל עולה לו מיהת לענין ל', ומשני לא ארישא דקתני הקובר את מתו ב' ימים קודם הרגל וכו', ומסקנא דאפילו קברו ברגל רגל עולה לו.
